2022 היא עדיין סימן שאלה גדול בכל הנוגע לאינפלציה

שנת 2022 נפתחה בבשורה של העלאות מחירים בתחומים שונים, וההבנה שאנחנו עומדים בפני גל התייקרויות. מזון, חשמל, דלק ועוד. כבר חודשים שבעולם כולו מתמודדים עם עליות מחירים שהטריגר המשמעותי להן היה משבר הקורונה. מעבר מהיר וכמעט מידי לעבודה מהבית שהגביר את הצורך בציוד טכנולוגי כמו מחשבים, מסכים ועוד, שימוש בטכנולוגיה כתחליף למפגשים פיזיים, ובמקביל השבתה של קווי יצור רבים בשל המגיפה, ומחסור חמור בכוח אדם. כל אלה יצרו שיבושים בשוק התובלה העולמי ובאספקה של מוצרים שונים, שתורגמו בסופו של דבר לעליית מחירים.

ענף הרכב, למשל, חווה משבר חמור במיוחד בשל לחץ דו כיווני. מצד אחד, מגבלות הקורונה הביאו לכך שיותר אנשים נטשו את התחבורה הציבורית וביקשו לרכוש לעצמם רכב פרטי, ומן הצד השני משבר שבבים שנחוצים לייצור מכוניות הביא להאטה בקצב הייצור וזמני המתנה ארוכים במיוחד לרכבים חדשים, שהגיעו לעיתים אף לחצי שנה.

לישראל ישנו הלוקסוס לבחון את המדיניות המוניטרית

בסוף השנה החולפת הגיעה האינפלציה בארה"ב בקצב הגבוה ביותר מזה 39 שנים, והשלימה עלייה שנתית של 6.8%. בישראל, בהודעת הריבית האחרונה של בנק ישראל הוא התייחס לשיעור האינפלציה ואף עדכן מעלה את תחזית האינפלציה לשנת 2022 לשיעור של 1.6%. בנק ישראל מעריך גם ששיעור האינפלציה ימשיך לעלות ב-2023, ויתייצב ברמה של 2%, אמצע תחום היעד שנקבע. תחזית זו מבוססת על הערכה של הבנק כי העיכובים בשרשראות האספקה יתארכו עד לסוף שנה 2022 "בסבירות גבוהה", לפי בנק ישראל. יחד עם זאת, במסיבת העיתונאים ציין נגיד הבנק, אמיר ירון, שאנו רחוקים מהתפרצות אינפלציונית, מה שמעניק לישראל את הלוקסוס לבחון את המדיניות המוניטרית. התבטאות זו מחזקת את הסבירות לכך שבנק ישראל ימתין תחילה לצעדיו של הפד האמריקאי בטרם ינקוט בצעדים לשינוי בשיעור הריבית.

אתגרים תקציביים וסיכון של סכסוכי עבודה

עד כה האינפלציה הייתה בעיקר תוצאה של שיבושים בצד ההיצע, ללא השפעה משמעותית מצד הביקוש. לאחרונה, ישנם איתותים על לחצים מסוימים מצד הביקוש, ובעיקר בנושא שכר עובדים. בארה"ב, עובדים של חברת מזון גדולה שבתו כדי לקבל העלאת שכר המותאמת לעליות המחירים במשק. העובדים למעשה נלחמו על הוספת סעיפי COLAs  (Cost of living adjustments)  לחוזה ההעסקה שלהם, סעיפים אשר היו נפוצים בשוק העבודה לפני 40 או 50 שנים, אז האינפלציה הייתה גבוהה במיוחד. סעיפים אלה נועדו להגן על עובדים מפני שינויים שאינם צפויים בסביבת המחירים, והם כוללים העלאות שכר הצמודות לאינפלציה ולעלייה ביוקר המחיה. בשנות ה-90, כאשר חלה ירידה בשיעור האינפלציה, סעיפי ה-COLAs הפכו פחות ופחות נפוצים. עובדי חברת המזון ששבתו, אגב, הצליחו להשיג חוזה מתוקן הכולל את הסעיפים האמורים.

המשכה או התחזקותה של האינפלציה יעוררו את העובדה שהיא מהווה מעין מס על הציבור הרחב, ובייחוד עבור ציבור שלא נהנה מגידול בנכסיו ואין לו אפשרות לשפר את מצבו הכלכלי בצורה משמעותית – כגון במגזר הציבורי בישראל למשל, או בסקטורים שאינם נהנים מצמיחה חזקה. מציאות זו עלולה להעמיד את המשק והקואליציה בפני אתגרים תקציביים ואף סיכון של סכסוכי עבודה.

בנקודה הנוכחית נראה כי אין קונצנזוס באשר למגמה האינפלציונית. האם היא תמשיך לטפס ותהפוך קבועה, או שהיא זמנית בלבד ותחזור חזרה לרמות האפסיות שאפיינו אותה בשנים האחרונות? גם בכירי הפד עצמם לא מעריכים עד לאן תטפס האינפלציה וכמה זמן היא תימשך. עובדה זו עלולה להביא להמשך לחצי שכר, וביניהם עוד ועוד דרישות להסכמים בסגנון COLAs, שכן לא מן הנמנע שעוד עובדים יבקשו להגן על משכורתם מפני אי הוודאות.

נראה כי סימן השאלה ימשיך ללוות אותנו בחודשים הקרובים, ועם ההתפתחויות סביר שנראה גם את הבנקים המרכזיים בעולם פועלים באמצעים מוניטריים שונים במידת הצורך.

גילוי נאות