מה יודעים בעלי העניין שאנחנו לא?

בעלי העניין בחברות מכירים אותן הכי טוב, אז אם הם מוכרים מניות גם אנחנו צריכים לפעול כך?

מדוע כדאי לעקוב אחר פעולות המסחר של בעלי העניין?

דירקטורים, מנכ"לים, ובעלי מניות בחברה המחזיקים מעל 5 אחוזים מהון המניות המונפק שלה מוגדרים כבעלי עניין בחברה. האנשים האלו מנהלים ועוקבים אחר החברה באופן שוטף, ולכן מכירים את הפעילות שלה ואת הסביבה העיסקית שלה. מכיוון שלא פעם, האחזקה במניות היא הנכס העיקרי של אותו גורם, טבעי מאוד שהוא יבחן מדי פעם האת הסיכון מול הסיכוי שבאחזקת המניות בהתייחס לידע המצוי בידו. הסטטיסטיקה מלמדת כי על פי רוב תיזמון הפעולה של בעלי עניין מייצר תשואה עודפת ולכן כדאי לעקוב אחר תנועות אלו.

האם בעלי העניין בעיקר קונים או מוכרים מניות בתקופה האחרונה?

ב-2016 בעלי עניין בחברות ציבוריות מכרו מניות בהיקף כספי גדול של כמעט 6 מיליארד שקלים. היו כמובן גם בעלי עניין שקנו מניות, אבל בהיקף קטן בהרבה. גם השנה אנו רואים המשך של מגמת המימושים בהיקף של 2.7 מיליארד שקלים. זה לא מפתיע. אחרי 8 שנים של עליות מאז סיום המשבר של 2008, הרבה בעלי עניין מסיקים שמחירי המניות שלהם יקרים יחסית, ולכן הם מוכרים. רמת המחירים שנגזרת מביקושי השוק עוזרת גם לעורר את הנפקות האקוויטי - השנה היו כבר שמונה הנפקות ראשונות לציבור בהיקף של כ-750 מיליון שקלים, כך שגם בעלי העניין בחברות פרטיות מנצלים את הסביבת המחירים היקרה יחסית כדי להכניס את הציבור דרך הבורסה כשותף לחברה שלהם.

אז האם הגיע הזמן למכור את המניות הישראליות בתיק?

כשבעלי עניין מוכרים בהיקפים כל כך גדולים זה תמרור שלא כדאי להתעלם ממנו לגבי מגמת המחירים. מצד שני, גם ב-2013 ראינו מכירת מניות על ידי בעלי עניין בהיקף משמעותי במיוחד של חמישה וחצי מיליארד שקל, אבל מי שהסיק מכך באופן גורף לגבי השוק ומכר את התיק שלו פספס את הראלי של השנים האחרונות. במילים אחרות, זה נכון שהתמחור של חלק מהמניות הישראליות גבוה בהשוואה היסטורית, ומכירות בעלי העניין מדגישות את זה, אבל לדעתנו התנאים הכלכליים מצדיקים המשך חשיפה סלקטיבית לשוק המניות המקומי.