הדמוקרטיה הגדולה בעולם: כבר אי אפשר להתעלם מהעוצמה הכלכלית של הודו

מעל ל-1.3 מיליארד בני אדם חיים היום בהודו. המדינה, שנחשבת לדמוקרטיה הגדולה בעולם, נמצאת בדרך להיות מעצמה של ממש והכלכלה השלישית בגדלה בעולם. היום נמצאת הודו במקום החמישי, אחרי ארה"ב, סין, יפן וגרמניה. הצפי הוא שב-2030 תהפוך סין לכלכלה הגדולה בעולם, ואחריה ארה"ב והודו. על אף ההבדלים הקיימים, לכאורה, בין סין ובין הודו, האחרונה נמצאת היום היכן שהייתה סין רק לפני עשור או שניים, ולכן פוטנציאל הצמיחה וההתפתחות של הודו הינו גבוה מאוד. קרן המטבע העולמית (ה-IMF) צופה כי הודו תציג השנה את הצמיחה המהירה ביותר בעולם.

גידול באוכלוסייה העובדת, התרחבות מעמד הביניים

מעמד הביניים בהודו צומח במהירות ומהווה קטר כלכלי משמעותי. מגמה זו נמצאת רק בתחילת דרכה, ולצד התרחבות מעמד הביניים גם האוכלוסייה העובדת אמורה להמשיך ולצמוח. שיעור האבטלה נמצא בירידה, ועומד היום על 4.2%, עם צפי לירידה לרמה של 3.9% - אשר תיוותר בשיעור זה בשנים הקרובות. נכון לשנה זו, מעמד הביניים בהודו מהווה 5% ממעמד הביניים העולמי, כאשר לשם השוואה ארה"ב, יפן והאיחוד האירופי מהווים יחד 60% ממעמד הביניים העולמי. עד 2050, על פי הערכות, מעמד הביניים ההודי צפוי להוות כ-40% מזה העולמי. שיעור הילודה בהודו נמצא בירידה, ואם ב-1980 עמד על 4.8%, כיום הוא עומד על כ-2.2%. ועדיין, עד שנת 2026 צפויה הודו לעבור את סין מבחינת גודל האוכלוסייה.

הודו מחזיקה ברזרבות מט"ח גבוהות מאוד, מה שאומר שיש לה יכולת להמשיך ולייבא סחורות ושירותים מבלי שתהיה לכך השפעה משמעותית על המטבע ו/או הריבית. בשנים 2019-2020 ייבאה המדינה בסכום של כ-390 מיליארד דולרים, וייצאה בכ-290 מיליארד דולרים. המדינה מייבאת בעיקר נפט, ומייצאת בעיקר תזקיקי נפט. על אף כמויות גבוהות של זיהום אוויר ואבק שמייצרים יותר ממיליארד האזרחים, הודו הציגה יעדים שאפתניים במיוחד בוועידת האקלים בגלזגו. עד 2030 כ-50% מצריכת האנרגיה של הודו תהיה אנרגיה מתחדשת, ואילו עד 2070 תגיע המדינה לאפס פליטות.

"רפורמה, ביצוע ושינוי"

אחת המסקנות של הודו ממשבר הקורונה הייתה הצורך במציאת חלופות ייצור נוספות, מעבר לסין. התעשייה ההודית תלויה בסין במידה רבה, וההבנה הזו הובילה לשורת רפורמות שמקדם כיום ראש הממשלה, נרנדרה מודי. רפורמות אלה כוללות בין היתר הרחבת הייצור בעשרות ענפי תעשייה ושיפור במדד World Bank של קלות עשיית עסקים ממקום 100 למקום 63. יש לכך מספר מטרות מרכזיות: להביא לצמיחה של 12%-14% בייצור, לפתוח כ-100 מיליון משרות חדשות ולהגיע ליעד של 25% ייצור מה-GDP. הרפורמות הללו כבר החלו לשאת פרי, כאשר לאחרונה, דייקין היפנית הקימה מפעל חדש בהודו, שהינו תוספת למרכז פיתוח ושני מפעלים שכבר קיימים. ענקית התקשורת, סמסונג, הקימה בשנת 2018 מפעל בשטח המדינה, שהינו הגדול בעולם להרכבת טלפונים.

המנטרה של מודי מאז עליית לשלטון ב-2014 היא רפורמה, ביצוע ושינוי (Reform, Perform, Transform), ולמרות זאת לאחרונה חזר בו וביטל במפתיע רפורמת חקלאות אשר הייתה אמורה לפתוח את ענף החקלאות לתחרות. החקלאים המקומיים, שחששו מפגיעה בהכנסותיהם, יצאו לרחובות והפגינו כנגדה, במשך יותר משנה. בנובמבר האחרון הודיע מודי במפתיע כי בכוונתו לסגת מהרפורמה, ובנאום שהועבר בשידור חי ביקש סליחה מהעם והודה שאולי היו חסרונות ברפורמה שהוצעה. רבים מייחסים את ביטול הרפורמה לחששות של מודי מפני אובדן אהדת הציבור, והיא עשויה להביא לעיכוב מסוים בדרך להמשך הצמיחה במדינה. עם זאת, הביטול מעיד גם על החוזק של הודו כמדינה דמוקרטית.

בשורה התחתונה, נראה כי הפוטנציאל בהתפתחות הכלכלה ההודית הוא גדול מאוד. גידול באוכלוסייה העובדת, מעבר של יותר ויותר בני אדם למעמד הביניים וגם מעבר של חברות לייצור בהודו – עשויים לסייע להתפתחותה. העשור הקרוב, וגם זה שאחריו, יהיו ודאי קריטיים לקביעת מעמדה של המדינה ככלכלה עולמית בולטת ומשפיעה.

גילוי נאות