מדוע מדינות ה-BRIC תקועות?

ב-2001 הגה הכלכלן הראשי של גולדמן סאקס, ג'ים אוניל, את הכינוי מדינות ה-BRIC (בריק) לארבע המדינות המתפתחות הגדולות ביותר – ברזיל, רוסיה, הודו וסין, שבאותה תקופה נחשבו למועמדות המבטיחות ביותר להוביל את הצמיחה הגלובלית בעשורים שלאחר מכן. ואכן, עד שנת 2010 לערך, עמדו מדינות הBRIC בתחזיות המוקדמות, אם כי רק אצל סין נרשמה צמיחה דו-ספרתית בעוד שאר המדינות צמחו בשיעורים יפים, אך נמוכים יותר. הכלכלות שלהן נהנו מהתרחבות הגלובליזציה בעולם וירידת מחירי הסחר, זאת במקביל לשימוש בכוח עבודה זול במיוחד וניצול של משאבי הטבע הרבים הנמצאים בשטחן (בעיקר אצל רוסיה וברזיל). מיליוני מובטלים ועניים מאותן מדינות הצטרפו לשוק העבודה ורבים מהם היגרו מהכפרים לערים, במיוחד בסין.

פרט להון הרב שזרם מכל העולם לעבר השקעות בחברות במדינות אלו, הפריחה של מדינות הבריק גם נתמכה בסביבת הריבית היורדת, שסייע לחברות לגייס מימון בהיקף גדול בתנאים נוחים.

אבל פריחה כלכלית אינה יכולה להימשך לנצח ברציפות, ובין השנים 2010 ל-2011 החלו להתגלות סדקים בבריקים. הקריסה של מחירי הסחורות יחד עם שלל משברים פוליטיים, הכניסו בעיקר את ברזיל ורוסיה למשבר. כיצואנית מובילה של סחורות מתחום האנרגיה, ובעיקר נפט וגז, התלות של הכלכלה הרוסית במחירי האנרגיה היא אדירה. איש לא האריך כי מחיר חבית נפט ירד מרמה של מעל 100 דולר לחבית למחיר רצפה של 30 דולרים. אבל זה בכל זאת קרה, והכלכלה הרוסית נכנסה למיתון עמוק. התוצאה הייתה קריסה של הרובל מול הדולר ושאר המטבעות. המשבר אף החריף כאשר פוטין צפצף על כולם והחליט לכבוש את חצי האי קרים. ההחלטה הזו הובילה לחרם כלכלי של מדינות העולם המערבי על רוסיה למשך תקופה ארוכה. בשנה האחרונה ראינו אמנם התאוששות במחירי האנרגיה, שסייע לרוסיה להרים קצת את הראש מעל המים, אבל אי הוודאות הכלכלית במדינה עדיין לא נמוגה.

גם ברזיל נפגעה קשות מהירידה במחירי הסחורות. מספר פרשיות שחיתות דרמטיות, שהגיעו אפילו עד הנשיאה רוסף, שהושעתה לבסוף מתפקידה, הוסיפו שמן למדורת הבעיות במדינה. אפילו אירועי הספורט הגדולים שאירחה ברזיל בשנים האחרונות - המונדיאל בכדורגל והאולימפיאדה, לא החזירו את הסמבה לרחובות ריו דה ז'נרו. להיפך, הם הוציאו עשרות אלפי אזרחים זועמים לרחובות במחאה על סדרי העדיפויות השגויים של הממשלה, שהעדיפה לשפוך מיליוני ריאל על מתקני ספורט בעוד מספר העניים במדינה הולך וגדל. לרוע מזלה, ברזיל גם סובלת מאינפלציה, שיעור אבטלה גבוה, וחוב תופח שהביא את מרבית חברות הדירוג להוריד את דירוג האשראי שלה לרמה נמוכה.

הנשיא החדש שנבחר מנסה להוביל יחד עם רשויות החוק במדינה מאבק מוגבר כנגד השחיתות הגוברת, וזה דבר חיובי, אבל להערכתנו עוד תעבור תקופה לא מבוטלת עד שנראה חזרה ליציבות כלכלית ופוליטית אמיתית שתצדיק השקעה בברזיל.

גם הכלכלה הסינית, אחרי עשור של צמיחה בשיעור דו-ספרתי, הורידה בשנים האחרונות הילוך. במהלך תקופת הנסיקה שלה, התרחשה במדינה בנייה מסיבית של תשתיות ונרשמה צריכה אדירה של סחורות. מיליוני אזרחים נהרו מהכפרים לערים והחלו לצרוך מוצרים מערביים, אולם כנראה שהבניה הייתה מהירה מידי, וכך התפתחה בסין בועת נדל"ן אדירה יחד עם בעיות פיננסיות אליהן נקלעו חברות רבות במדינה, שלקחו הלוואות גדולות מידי.

למרות החששות, לממשל הסיני יש מספיק כלים כדי להתמודד עם הבעיות. למשל, על ידי המשך הורדת הריבית, פיחות מבוקר של היואן שישפר את הייצוא הסיני והתעסוקה, וכן שימוש ביתרות המט"ח האדירות שבידי הבנק המרכזי כדי לסייע לבנקים מקומיים. סין נמצאת בתקופת מעבר מצמיחה שהתבססה על ייצוא לכלכלת צריכה פנימית, ולכן ייקח זמן עד הממשלה תצליח להתמודד עם כל הבעיות. אבל, בהנחה שהדברים ייעשו נכון ובשקיפות כלפי העולם, סין תמשיך להערכתנו להתפתח בקצב משביע רצון. המניות במדד ההאנג סאנג נסחרות במכפילים נוחים, נמוכים בהרבה מאלו שאנו רואים בוול סטריט, כך שלדעתנו המדד מהווה אפשרות השקעה מעניינת לטווח הארוך.

גם הכלכלה ההודית נראית היום השקעה אטרקטיבית. מאז תחילת המאה זינק התמ"ג של הודו פי ארבעה והציב אותה ככלכלה השלישית בגודלה בעולם. הודו היא עדיין המדינה הענייה ביותר מבין הכלכלות המתפתחות הגדולות, אבל יש לה תנאי פתיחה טובים מאוד בשביל לפרוח. למשל, אחד היתרונות של הודו היא העובדה הדמוגרפית שיותר ממחצית מאוכלוסייתה היא מתחת לגיל 25. אם המדינה תשכיל לשפר את מערכת החינוך האקדמית שלה ולשלב את אותם צעירים במעגל העבודה בהיקף משמעותי, זה יהיה מנוע כלכלי אדיר עבור הודו בשנים הקרובות. בנוסף, בניגוד לרוסיה וברזיל המתבססות על ייצוא נפט, הודו דווקא מייבאת את הנפט שלה מחו"ל, כך שהקריסה של מחירי האנרגיה תרמה להתמתנות האינפלציה במדינה. המשך מחירי אנרגיה נמוכים יעזרו להודו לשמור על רמת האינפלציה הנמוכה אליה היא הגיעה לאחרונה.

ההצלחה של הודו בטווח הארוך גם תלויה ביכולתה ליישם רפורמות כלכליות שיקטינו את הבירוקרטיה ויצמצמו את רמת השחיתות במדינה. אתגר נוסף של ההודים, הוא להגדיל את היקף הייצוא מהמדינה, שכרגע הוא קטן יחסית.

עד עתה נראה כי ראש הממשלה, נרנדרה מודי, עושה צעדים בכיוון הנכון. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא החלטתו לבטל במפתיע את שטרות ה-500 וה-1,000 רופי. זהו מהלך חכם שיכול לצמצם בצורה דרמטית את ה"כלכלה השחורה" ואת היקפי השוחד במדינה. מודי עושה מאמצים כבירים כדי להאיץ את השלמת הרפורמות שיובילו את המדינה להמשך הצמיחה. להערכתנו, השילוב של התנאים הדמוגרפיים המצוינים יחד עם יישום יעיל של הרפורמות על ידי ההנהגה היציבה, הופכים את הודו לאחד מיעדי ההשקעה האטרקטיביים ביותר לשנים הקרובות מבין המדינות המתפתחות.