יבואני הרכב על הכוונת של האוצר?

לאחרונה פורסם דוח חריג של משרד האוצר על ענף הרכב הישראלי, שתקף במיוחד את יבואני הרכב המקומיים. לפי הדוח, בין השנים 2007 ל-2014 הסתכמו הרווחים לפני מס של 12 היבואנים הגדולים בסכום אדיר של כ-14.1 מיליארד שקל. למעשה, בשנים 2013 ו-2014 (שהיו סוף המדגם בדוח) הרוויחו החברות רווח מצרפי ריאלי כפול מהרווח שנרשם ב-2006. גם שיעור הרווחיות הממוצעת של החברות עלה בצורה משמעותית לרמה של 9.3%, שיעור חריג בין החברות בענף המסחר. עוד עולה מהדוח כי 4 יבואניות הרכב המובילות גרפו לכיסן 55% מתוך הרווחים האלו. הנתונים האלו מלמדים על הריכוזיות הגבוהה של ענף הרכב והיעדר התחרות.

אולם למרות מחירי הרכב הגבוהים, הכבישים רק נהיים יותר ויותר עמוסים במכוניות חדשות. בעשר השנים האחרונות נרשם גידול חד ביבוא כלי רכב, מ- 168 אלף רכבים חדשים שנמכרו בשנת 2006 עלתה כמות הרכבים החדשים שנמכרו בשנת 2016 לרמת שיא של כ-290 אלף. לאור זאת, לא מפתיעים נתוני הלמ"ס, שמלמדים כי מרבית המשפחות במדינה מחזיקות בשני רכבים. מובן כי מהפכת הרכבים הקטנים, שמחירם נמוך יותר, מקלה על רכישת רכב חדש, אבל יש עוד גורמים נוספים לגאות הזו.

אחד מהם הוא הריבית הנמוכה במשק, שמאפשרת לצרכנים לקחת הלוואות זולות יחסית למימון הרכישה של הרכב החדש. ההתרחבות של חברות הליסינג נותנת גם היא דחיפה לענף. חברות הליסינג מציעות מבצעים אטרקטיביים לצרכנים ואפשרויות מימון נוחות. גם הפחתת המיסוי על חלק מדגמי הרכב תרמה את חלקה לגידול במספר כלי הרכב החדשים שנקנים בשנים האחרונות. יבואניות הרכב מנצלות את הביקוש הגבוה ושומרות על המחירים הגבוהים, זאת למרות ההתחזקות של השקל מול מטבעות חוץ רבים בעולם. כך, היבואניות מצליחות להגדיל את הרווחיות שלהן על חשבון הצרכן.

הרווחיות הגבוהה של יבואניות הרכב אינו דבר חדש, אז מדוע המדינה לא עושה דבר? אולי, כי משרד האוצר כבר "התמכר" להכנסות הגבוהות שהוא גובה מידי שנה ממיסוי ענף הרכב, שהוא מהגבוהים בעולם. נתוני רשות המסים ומינהל הכנסות המדינה מלמדים כי הכנסות המדינה מענף הרכב צמחו מ-21.7 מיליארד שקל ב-2006 ל-35.6 מיליארד שקל ב-2014. הרבה מאוד כסף.

אם להיות הוגנים, אז חייבים להודות שהמדינה כן ניסתה לפעול בעניין. ב-2016 התבשרנו על רפורמה צפויה של משרד התחבורה בתחום רישוי שירותי רכב, כאשר גולת הכותרת של הרפורמה היא פתיחת שוק ייבוא הרכב לתחרות באמצעות הרחבת הייבוא (יבוא מקביל). התוצאה המיוחלת הייתה כמובן הוזלת מחירי הרכבים עבור הצרכנים, שהיא ההוצאה השנייה בגודלה עבור המשפחה הישראלית הממוצעת. בפועל, התברר שכוחן של יבואניות הרכב הגדולות חזק לאין שיעור, כך שהרפורמה לא מניבה את הפירות המיוחלים. אחד הקשיים הוא ניתוק הקשר ההדוק בין יבואניות הרכב ליצרניות הרכב הבינלאומיות ולחברות הליסינג.

המצב בענף הרכב מזכיר מאוד את מצבו של שוק התקשורת ערב רפורמת הסלולאר של כחלון - מעט שחקנים השולטים במחירים בענף, מייצרים רווחיות גבוהה באופן חריג ומחלקים דיבידנדים שמנים למשקיעים. כעת, לאחר שפורסמו המסקנות החד-משמעיות לגבי היעדר התחרות בענף, יכול להיות שהמדינה תהיה "אגרסיבית" יותר בטיפול בסוגיה. אם המהלך יצלח, התחרות בענף תתגבר ועשויה להגיע הוזלת המחירים המתבקשת. אם זה יקרה, הרווחיות של חברות הרכב תשוב לרמה הגיונית יותר כפי שהיה בעבר. חשוב להוסיף כי ירידת מחירים עלולה לפגוע גם בענף הליסינג. חברות הליסינג מרוויחות כידוע מהפער שבין המחיר שהן קונות את הרכבים מהיבואנים לבין המחיר שמוצע ללקוחות. אם המחיר ללקוחות ירד, הפער הזה יצטמצם משמעותית והחברות ירוויחו פחות ויקטן שווי הנכסים שלהן. למעשה, בגלל שהפעילות של החברות בענף ממונפת למדי, ירידת שווי הנכסים עלולה לצמצם בצורה דרמטית את ההון העצמי שלהן, משהו שיכול לערער את יציבותן של החברות.