איפה ה-Value? האינפלציה והצפי להעלאת ריבית יצרו שינוי בטעמי המשקיעים

אם עד לפני מספר חודשים עוד היה נדמה ששיעור הריבית בארה"ב יעלה בצורה מתונה יחסית, הרי שהיום כבר קיים צפי ל-3-5 העלאות ריבית רק בשנה הנוכחית. העלאת הריבית האחרונה בארה"ב הייתה אי שם בדצמבר 2018 – ועל פי ההערכות בשוק, העלאת הריבית הראשונה לאחר שנים ארוכות, תתרחש ככל הנראה במהלך חודש מרץ. גם האינפלציה כבר לא מותירה מקום לספק. הפד כבר לא רואה בה מגמה זמנית, ובארה"ב ובריטניה היא כבר הגיעה לשיעורים גבוהים מאוד, רמות שיא של עשרות שנים. מגמות אלה מגבירות את הסיכוי לכך שהצמיחה הגבוהה שהתרגלנו אליה לא תמשיך באותו הקצב, בטח לא בתקופה הקרובה. 

התהליכים הללו יצרו גם שינויים משמעותיים בטעמי המשקיעים. בתקופה האחרונה ניתן לראות מעבר כספים משמעותי ממניות הצמיחה - ובעיקר הטכנולוגיה, שנהנו מתשואות עודפות גבוהות מאוד בשנתיים האחרונות – לעבר מניות ערך, השייכות, בין היתר, לסקטור הפיננסים והאנרגיה. לראייה, מדד הנאסד"ק המייצג את סקטור הטכנולוגיה בארה"ב, איבד קרוב ל-12% מתחילת השנה. מנגד, מדד הדאו ג'ונס, המייצג בעיקר חברות ערך גדולות ויציבות – ירד בצורה מתונה יותר ואיבד כ-4.4% בלבד מתחילת שנת 2022.

רק בתחילת שנת 2021 הגיע שוק ההנפקות לנקודת רתיחה, עם עשרות חברות שנהרו להנפקה בוול סטריט. חלקן אף הכפילו את שווין ביום המסחר הראשון או הגיעו קרוב לכך, וחלקן המשיכו להציג תשואה תלת ספרתית גבוהה בימים הבאים שלאחר ההנפקה. חלק מן החברות זכו לתמחור שלא ניתן לכמת, בעוד שבפועל אין להן אפילו הכנסות או רווחים. הייתה תחושה ש"כל מטאטא יורה" והרבה כסף חם חיפש (ומצא) את ייעודו בהשקעות בשוק ההון. מדובר בתהליכים שכבר פחות אפשר לראות היום, והמגמה, כאמור, הפוכה. נראה כי יותר משקיעים רואים כעת את היתרונות שבמניות הערך. בדרך כלל מדובר על חברות ותיקות ויציבות, בעלות יתרון יחסי בתחומן, אשר מאופיינות במכפיל רווח נמוך ושיעורי דיבידנד גבוהים. בתקופה כמו זו שאנו נמצאים בפתחה כעת, הכוללת שינויים רבים ואי ודאות גבוהה, נראה כי מניות הערך מתפקדות כמעין חוף מבטחים במובן מסוים עבור אותם משקיעים, שכן לרוב הן טומנות בחובן יציבות תזרימית ומבוססות על פעילות אמיתית.

מוותרים על ה"חלום"

מה בעצם השתנה עכשיו? בעיקר סביבת המאקרו, וההבנה שייתכן מאוד שאנחנו עומדים בפני תקופה של צמצום מוניטרי, צמיחה נמוכה יותר ואינפלציה גבוהה למשך זמן ארוך, או ארוך יותר משחשבנו. בסביבה כזו, ההעדפה עוברת פעמים רבות לחברות שנסחרות בתמחור סביר, עם פעילות שמייצרת מזומן. חברות שאת התמורה להשקעה בהן או לפחות את חלקה – אפשר לראות כאן ועכשיו. כך, נראה כי יותר ויותר משקיעים מוותרים על ה"חלום" ועל הצמיחה הגבוהה, לטובת הסולידי והבטוח, למשל חברות פיננסים, בהובלת הבנקים. סקטור הבנקים נהנה מסביבת ריבית עולה, שכן היא מגבירה את אחוזי הרווחיות שלו. גם סקטור האנרגיה, שהחברות בו נחשבות ליצרניות של נכסים ריאליים, נהנה מן המגמה.

כמובן שלא ניתן לדעת לאן נושבת הרוח וייתכן מאוד שגם מגמה זו תמצה עצמה במהירות רבה מהצפוי. יחד עם זאת, חשוב לזכור שמדובר במחזוריות טבעית של השוק, ולאחר תקופה לא קצרה של העדפה למניות צמיחה, שינוי המגמה נראה טבעי ויכול להתפרש אף על פני תקופה ארוכה. אחרי משבר הקורונה שהביא עמו חשש גדול וגם ירידה חדה בשוק המניות, ראינו התאוששות מהירה וצמיחה חזקה – שהראשונות להגיב להן היו מניות הטכנולוגיה עם תשואות פנומנליות. כעת נדמה שלאחר התמחורים הגבוהים שהן קיבלו (ואף יש שיאמרו גבוהים מדי), התיקון היה רק עניין של זמן.