האם ההסדר המוצע ליוון אכן יכול להבריא את המדינה?

העם היווני הצביע "לא" בשאלה אם לקבל את הסכם הסיוע החדש למדינה. כזכור, בסוף יוני יוון הייתה צריכה להשיב מנה נוספת מהחוב שלה לקרן המטבע הבינלאומית בסך של 1.6 מיליארד יורו. ליוון אין את הסכום הזה ובלי הסכמה להסדר חדש שיספק את הנושים, היא תאלץ לצאת מהיורו ותיהפך למעשה למדינה חדלת פירעון. פשיטות רגל של מדינות כבר התרחשו בעבר אצל כלכלות גדולות יותר, אבל הפעם המצב שונה – אם יוון תעזוב את הגוש זה יכול לייצר כדור שלג שילך ויגדל גם למדינות נוספות בגוש שנמצאות בבעיות פיננסיות חריפות כמו ספרד, פורטוגל, איטליה ואחרות. השאלה היא האם ההסדר המוצע יכול להבריא את יוון או שהוא רק בגדר "משיכת זמן" עד להגעת המדינה לחדלות פירעון בכל מקרה?

ב- 2010, כשקרן המטבע הבינ"ל התערבה לראשונה במשבר במדינה, הארגון הניח שכלכלת יוון תסבול ממיתון מכאיב אך קצר טווח. ההערכות היו התכווצות של 6% בתמ"ג, שתסתיים ב-2011. בפועל, כלכלת יוון נכנסה לצניחה חופשית, ובמרץ 2012 נדרשה תוכנית חילוץ שנייה. גם זה לא עזר, ובמהלך השנים שחלפו התכווצה כלכלת יוון ב- 25%.

בסך הכול חייבת יוון 240 מיליארד יורו לנושים שלה באירופה, וכדי לעמוד בהתחייבויותיה הפיננסיות ולהישאר בגוש היא נאלצה להנהיג תוכנית צנע. לדעתו של ראש הממשלה שנבחר לפני שנה, האיחוד האירופי מעניק ליוון קרנות סיוע נדיבות, אך בתמורה דורש ממנה להנהיג תוכניות צנע חריפות מידי. הקיצוצים בתקצבי הממשלה מקטינים את התמ"ג, מה שמקשה על המדינה לייצב את הכנסותיה ולעמוד בהתחייבויותיה, כך שהיא נאלצת ללוות עוד כסף מהאיחוד וחזור חלילה. לראיה, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, הצריכה הפרטית ביוון ירדה ב-30% בשנים האחרונות, והובילה למפולת של עסקים פרטיים רבים במדינה. המספרים מלמדים כי אחד מכל חמישה עסקים יווניים פשט את הרגל מאז 2010. תוצאה ישירה של זה, היא עלייה חדה בשיעור האבטלה במדינה, שעלתה מ- 10% ב- 2010 לשיעור גבוה למדי של 27% לאחרונה.

כעת, כדי להמשיך לסייע למדינה, דורש האיחוד מיוון להמשיך לקצץ בשכר ובדמי הפנסיה של אזרחיה. למרות שהחיים ביוון נהפכו לקשים מאוד, יוון מסכימה להעלות את נטל המס על אזרחיה ולצמצם את אפשרויות הפרישה המוקדמת לפנסיה, בעיקר במגזר הציבורי, אך אינה מסכימה לקיצוצי פנסיה או שכר נוספים. צריך להבין כי בארבע השנים האחרונות קטנה הפנסיה ביוון ב-60% לרמה ממוצעת של 930 דולר לחודש, זאת יחד עם ירידה של 5% בשנה בשכר הממוצע במשק בכל אחת מאותן שנים, ולאור זאת מובן מדוע ראש ממשלת יוון מתנגד לקיצוצים נוספים בעניין.

אין ספק שהיוונים התרגלו לאורח חיים נינוח מידי בעבר – מעט שעות עבודה, שיעור מס נמוך, פרישה בגיל מוקדם ופנסיה נדיבה. כל זה צריך להשתנות כדי שהכלכלה שלהם תוכל לתפקד שוב באופן עצמאי. מצד שני, נראה כי הקיצוצים המוצעים על ידי ראשי היורו עשויים דווקא להחליש את יוון בצורה כזו שלא תאפשר לה לעמוד מחדש על הרגליים בכוחות עצמה. ייתכן שהפיתרון נעוץ דווקא במתן קצת אוויר לנשימה לכלכלה היוונית כדי שתוכל להבריא. לא מדובר בויתור ליוון – היא עדיין תיאלץ לדלל את המגזר הציבורי שלה ולצמצם בהוצאות הממשלתיות, אלא לתת למגזר הפרטי שלה לנשום ולשפר את הייצור ואת הייצוא.

למעשה, ההצעה היוונית להעלות מיסוי ולדחיית גיל הפרישה לגיל 67 צפויה לחסוך כ- 2.7 מיליארד אירו למדינה, שהם 1.5% מהתוצר המקומי הגולמי שלה ב-2015. בשנה הבאה צפוי החיסכון לגדול לכ- 5.2 מיליארד אירו, המהווים כבר 2.87% מהתוצר. זאת עדיין לא הבראה מלאה, אבל זהו צעד בדרך לעצמאות פיננסית מחודשת של המדינה.