מי ירוויח מצמצום זיהום האוויר של ספינות התובלה?

הארגון הימי הבינלאומי הצטרף למגמה הירוקה בעולם, והחל מ-2020 יחייב את כל ספינות התובלה לצמצם את פליטת הגופרית שלהן. כיצד יעמדו חברות הספנות בתקנות החדשות ומי יהיו החברות שצפויות להרוויח מהעניין?

כמעט מאה שנים לאחר שהצי הימי העולמי החל את המעבר משריפת פחם לדלק, תעשיית הספנות מתמודדת עם שינוי עמוק נוסף בהרגלי צריכת הדלק שלה - הארגון הימי הבינלאומי (IMO) החליט כי עד ינואר 2020 (במקום 2025, שהייתה שנת היעד בעבר) כמות הגופרית בדלקים ימיים תצטרך לרדת מ-3.5% ל-0.5%. ההחלטה היא חלק מהמהפכה הירוקה בעולם וצפויות להיות לה השפעות מרחיקות לכת עבור חברות הזיקוק, חברות הספנות ויצרניות מסנני הדלק.

בהנחה שרוב החברות יבחרו לציית לתקנות החדשות ולא ייקחו את הסיכון המשפטי והכספי הכרוך באי-ציות להן, הארגון הימי הבינלאומי השאיר בפניהן מספר שנים כדי לבחור בין אחת משלוש אפשרויות: הראשונה, היא מעבר לשימוש בדלק דל גופרית, שמלכתחילה יכיל גופרית בשיעור נמוך ממה שמחייבות התקנות החדשות. האפשרות השנייה היא לבצע שינויים מהותיים במנועי הספינה, כך שהם יוכלו להיות מונעים באמצעות גז טבעי נוזלי (LNG). האופציה השלישית היא להמשיך להשתמש בדלק רגיל עם ריכוז גופרית גבוה, אולם להתקין מסננים מיוחדים שינקו את רוב הגופרית לפני שהיא נפלטת לאוויר.

על פניו, האפשרות הראשונה של מעבר לשימוש בדלק דל גופרית נראית כאופציה הפשוטה ביותר. בפועל, יש מעט מאוד מאגרים מהם ניתן להפיק דלקים עם שיעור גופרית כה נמוך. יש אמנם מספר חברות זיקוק המסוגלות לקחת דלקים רגילים ולזקק מהם דלקים עם שיעור גופרית העומד בתקנות החדשות, אולם סביר שמחיר הדלקים האלו יהיה גבוה בצורה משמעותית ממחיר הדלק הרגיל. גם המעבר לגז טבעי נוזלי אינו טריוויאלי. כדי להשתמש בו, יש צורך בביצוע התאמות רבות למנועי הספינה, דבר בעל משמעות כספית לא מבוטלת. לכן, סביר להניח שרוב החברות יעדיפו את האופציה השלישית - להתקין מסננים שינקו את הגופרית מהדלק.

הרעיון הוא להתקין מערכות ניקוי (scrubbers) המתבססות על התזת מי אלקליין (מים בעלי רמת חומציות גבוהה) לתוך צינור הפליטה של הספינה ובכך לנקות את גזי הפליטה מדו תחמוצת הגופרית וכימיקלים לא רצויים נוספים. לא מדובר בהמצאת הגלגל, אלא בטכנולוגיה ותיקה יחסית המיושמת בהצלחה בתחנות כוח רבות בעולם. היתרון הוא, שלאחר ההתקנה הספינה תוכל להמשיך להתבסס על הדלקים הרגילים וגם לעמוד בתקנות זיהום האוויר החדשות.

נשמע כמו תהליך פשוט, אבל למרבה הפלא עד היום הותקנו מסננים כאלו ב-500 ספינות תובלה בלבד מתוך צי ימי עולמי המורכב מכ-55,000 ספינות. למעשה, 500 ספינות נוספות הזמינו התקנה של מסננים, אבל עדיין מדובר בטיפה בים. מדוע רוב החברות עדיין לא התקינו את המסננים?

כנראה שלדחות דברים לרגע האחרון הוא חלק מהטבע האנושי, וזאת אולי אחת הסיבות לדחיית ההתקנה. ייתכן כי רבות מהחברות עדיין מקוות כי יישום התקנות המחמירות של האיגוד הימי העולמי יידחה למועד מאוחר יותר או שדרישות זיהום האוויר יתמתנו, ולכן הן ממתינות על הגדר מבלי לרכוש את המסננים. צריך לזכור כי התקנת מסנן שכזה כרוכה בעלות של כ- 3-5 מיליון דולר לכל כלי שיט. יכול להיות שזה נשמע מעט בהשוואה לכלי שיט השווה עשרות או מאות מיליוני דולרים, אבל צריך לזכור כי התחרות הגבוהה בין החברות מובילה אותן לפעול תחת שולי רווח נמוכים מאוד, שהופכים כל הוצאה נוספת למכבידה למדי.

בסופו של דבר, ההערכה שלנו היא כי יישום התקנות לא יידחה למועד מאוחר יותר, ולכן בשנים הקרובות נראה יותר ויותר חברות שיבחרו להתקין מסננים על הספינות שלהן. המשמעות היא גידול דרמטי בהזמנות מחברות המייצרות ומתקינות את המסננים האלו. בין החברות בתחום אפשר לציין את Wartsilla ו- Alfa laval, שמניותיהן נראות לנו אטרקטיביות להשקעה.