הממשל הסיני רוצה לשלוט על העולם

סין היא כבר מזמן אחת המעצמות המובילות בעולם. למרות הפריחה, נראה שהממשל הסיני ממשיך לשלוט ולפקח על כל צעד שעושות החברות המקומיות. האם עודף השליטה הזה עלול לפגוע בכלכלה בהמשך הדרך?

סין נהפכה בשנים האחרונות לאחת מהמעצמות הבולטות בעולם. יש כאלו שאפילו טוענים שהיא תעקוף את כלכלת ארה"ב בעתיד הנראה לעין. הטלת המכסים של הנשיא טראמפ על סין מצביעה יותר מהכול על כך שגם הוא כנראה חושש מהמשך ההתחזקות הסינית, תוך פגיעה בחברות האמריקניות. ההצלחה של סין לא התבססה רק על הממדים העצומים שלה. אוכלוסיית הודו מונה מספר דומה של תושבים, כ-1.3 מיליארד, ולמרות הצמיחה המהירה שלה היא עדיין מפגרת בהרבה מאחורי סין.

באופן מפתיע, הפריחה של סין התבססה על מודל כלכלי ריכוזי באופן קיצוני שאינו מקובל במערב. למעשה, השלטון הקומוניסטי בסין בא לידי ביטוי גם בפילוסופיה הכלכלית המיושמת במדינה, כך שהכלכלה הסינית מתבססת על ריכוז השליטה במשק בידי הממשל. כך, הממשל יכול לשלוט ולהתערב באופן גורף בכל אספקט כלכלי, החל מתקשורת, תעשיות כבדות, חברות טכנולוגיות, חברות תעופה, תשתיות, ואם הוא רוצה אז הוא יכול להשפיע אפילו עד לרמת המכולת השכונתית.

כדי להבטיח את הפיקוח על החברות ועל יישום ההתרחבות הגלובאלית שלו, הממשל שומר על השליטה דה פקטו גם בחברות הגדולות ביותר, כולל הציבוריות מביניהן, כגון ענקית המסחר המקוון עליבאבא, באידו – המקבילה של גוגל בסין, טנסנט - מפתחת אפליקציית המסרים המיידיים והרשת החברתית המובילה בסין - וויצ‘ט, וכן בענקית הטלקום הגדולה במדינה - צ'יינה יוניקום. יותר מזה, בדרך כלל השלטון הסיני מעודד חברות להתאחד לתאגידי על, מה שמגדיל את היקף השליטה הממשלתית. לאחרונה אף עלה הפיקוח הממשלתי מדרגה, לאחר שראש המפלגה הקומוניסטית הסינית, שי ג'ינפינג, העביר החלטה המאפשרת לממשלה להטיל וטו על השקעות זרות של חברות סיניות, ממשלתיות ופרטיות, ובכך לחזק את החברות ה"ממושמעות" ולהעניש חברות שאינן נאמנות לשלטון.

על פניו, ההתערבות הזו של הממשל בפעילותן של החברות היא בדיוק הדבר ההפוך מעיקרון הכלכלה החופשית העומד בבסיס ההצלחה הכלכלית של מעצמות כמו ארה"ב או גרמניה. זה הרי ידוע שבהיעדר תחרות מספקת, מחיר המוצרים והשירותים נקבע על ידי מספר מונופולים גדולים ולא על ידי כוחות השוק, בדיוק כפי שהיה בישראל עד לפני שיצא לפועל "חוק הריכוזיות", שסייע לפירוק חלק מחברות ההשקעות הגדולות במשק. אבל במקרה של סין הריכוזיות הזו לא רק שירתה את האג'נדה של הממשל, אלא גם הובילה את המדינה לפריחה ומשכה לקוחות בכל העולם לקנות את מוצרי החברות המקומיות.

אחת הסיבות לכך, היא כוח האדם הזול למדי בסין. סיבה נוספת היא הסבסוד המקיף שניתן על ידי הממשל לחברות המקומיות. מדובר בין השאר במתן אשראי רחב בריביות זולות למדי, וסבסוד של עלויות המשלוח בתוך סין ומעבר לים. הדברים האלו מאפשרים לחברות להתרחב ולהציע את מוצריהן במחירים כמעט ללא תחרות מול מוצרים של חברות ממדינות מתחרות. כדי לצמצם את התחרות בתוך סין עצמה, הממשל מערים קשיים רבים על חברות זרות המעוניינות לחדור לשוק הסיני.

עד עתה, האסטרטגיה הריכוזית הזו עבדה לא רע והובילה את סין להיות אחת מהמעצמות המובילות בעולם. אולם בשנים האחרונות החלו להישמע חריקות בגלגלי הכלכלה הסינית. הצמיחה הדו-ספרתית הואטה לשיעור של כ-7% בשנה, ובעיית החובות של החברות תפחה לממדים עצומים (כיום, החובות של החברות הסיניות מהווים כ-170 אחוזים מהתמ"ג הסיני). לרשות הממשל הסיני אמצעים וממון רבים כדי לפתור את הבעיות האלו, אבל זה יצריך את יישומן של רפורמות כלכליות, חברתיות וסביבתיות, שאולי יידרשו גם צמצום של השליטה הממשלתית בחברות במשק.